חוקי החיים ריצ’רד טמפלר
₪ 177
יש אנשים שפשוט יודעים איך לחיות. הם עושים את זה טוב. הם מחליקים בקלילות וללא מאמץ קדימה ולמעלה. נדמה שתמיד ובכל מצב ברור להם מה נכון לומר או לעשות. כולם אוהבים אותם. תענוג לעבוד ולחיות איתם. הם מאושרים (רוב הזמן), מתמודדים בקלות יחסית עם מהלומות החיים, וממשיכים קדימה. יש להם זמן לכולם, ולגמרי ברור להם מהם הדברים החשובים בחיים (ואיך להתייחס לכל מה שלא חשוב).
האם הם יודעים משהו שאנחנו לא יודעים? הם מכירים את חוקי החיים. האם זה משהו שנוכל ללמוד? בהחלט כן.
חוקי החיים הם עקרונות מנחים שיעזרו לכם להשיג מחייכם יותר, להתנער מקשיים בקלות רבה יותר, ובכלל, להיות אנשים שמחים, רגועים ושלמים יותר. אתם תרגישו בשינוי, וכמוכם גם כל מי שסביבכם.
תיאור
מתוך הספר
כלל 1 – שמרו זאת לעצמכם
אתם עומדים להתחיל לשחק על פי הכללים. אתם עומדים לצאת להרפתקה שתשנה את חייכם, אולי, אם תבחרו לקבל על עצמכם את המשימה. אתם עומדים לגלות דרכים להיות חיוביים יותר, שמחים יותר ומצליחים יותר בכל מעשיכם. דווקא משום כך, אין סיבה לספר על כך לאיש. הישארו בשקט. אנשים לא אוהבים חכמולוגים. זה הכול. כלל ראשון: שמרו זאת לעצמכם.
יהיו ודאי רגעים שבהם תרצו לדבר עם מישהו ולספר מה אתם עושים, כי באופן טבעי אתם רוצים לשתף מישהו. ובכן ― אל תעשו זאת! הניחו לאנשים אחרים לגלות בכוחות עצמם שאתם עושים משהו, בלי שתספקו להם רמזים. אולי נדמה לכם שזה לא הוגן, אבל זה הוגן הרבה יותר מכפי שנדמה לכם. אם תתחילו לספר לאנשים, הם פשוט יתרחקו מכם, ודי בצדק מבחינתם. אף אחד לא אוהב שמטיפים לו. זה קצת דומה למצב שהפסקתם לעשן, לדוגמה, ואתם מגלים דרך חדשה ובריאה יותר לחיות. אז אתם מרגישים שאתם פשוט חייבים לשכנע את חבריכם המעשנים להפסיק גם. הבעיה היא שהם עדיין לא מוכנים להפסיק, ותוך זמן קצר תגלו שהם התחילו לכנות אתכם בשמות כמו נודניק, חוזר בתשובה, או חמוּר יותר ― מעשן-לשעבר. כמה אנחנו שונאים את אלה.
אל תטיפו, אל תפיצו, ואפילו אל תזכירו את זה כלאחר יד
אז הכלל הראשון הוא, במילים פשוטות: אל תטיפו, אל תפיצו, אל תחזירו בתשובה, אל תתקעו בשופר גדול. פשוט אל תדברו על זה.
כשתשנו את היחס שלכם לחיים, תתחיל להקיף אתכם מין הילה חמימה כזו, ואנשים יתחילו לשאול אתכם אם עשיתם או אם אתם עושים משהו מיוחד שגורם לכם להיראות כך. תגידו שכלום, שסתם יום יפה ואתם מרגישים יותר טובים/שמחים/מלאי-חיים/מבסוטים או כל דבר אחר. אין צורך לפרֵט כי ממילא אנשים לא רוצים לדעת יותר. למעשה, מה שיש לכם לומר זה בדיוק ההפך ממה שהם רוצים לשמוע. כששואלים אתכם “מה נשמע?” אנשים רק רוצים לשמוע אתכם אומרים משהו כמו “הכול בסדר”, או “ברוך השם”. גם אם שקעתם בתהומות הייאוש, הם לא רוצים לשמוע יותר, כי יותר עלול לחייב אותם, וכשהם שואלים אתכם לשלומכם מתוך נימוס, בחטף, הם בוודאי לא רוצים להתחייב. הם רק רוצים שתגידו שהכול בסדר, ואז הם יכולים להמשיך לעסוק בענייניהם בלי לגלות מעורבות יתר. אם לא תגידו רק “הכול בסדר”, אלא תתחילו לפרוק מטענים, הם יחמקו מכם די בזריזות.
זהו בדיוק הרעיון שעובד כשאתם מתחילים לשחק על פי הכללים. לאף אחד לא באמת אכפת, אז תישארו בשקט. איך אני יודע? כי כשכתבתי את “חוקי העבודה”, הספר שהפנה הרבה מאוד אנשים אל האפשרות להצליח במקום העבודה בלי לנקוט באמצעים מפוקפקים, הצעתי לעשות אותו דבר וגיליתי שזה עובד. פשוט התחילו בכך, עשו הכול בשקט, והמשיכו לחיות את חייכם בשמחה ובגאווה. אין צורך לספר דבר לאיש.
חוות דעת
אין עדיין חוות דעת.